בדרך כלל כאשר אפל משחררת אייפון חדש, השינויים הם ללא ספק שדרוגים. אין שום דבר שנוי במחלוקת בהוספת מצלמה טובה יותר ומעבד מהיר יותר תוך שמירה על זהה המחיר. כשאפל החליטה להסיר את שקע האוזניות מהאייפון 7, זו הייתה הפעם הראשונה שהשינויים הרגישו יותר כמו פשרה מאשר שדרוג. כשאפל הוציאה את האייפון X, נשארתי עם תחושה דומה. אפל שדרגה את המצלמה, עיצבה תצוגה מקצה לקצה והוסיפה Face ID, אך הסירה את כפתור הבית ואיתו חיישן ה-Touch ID הפופולרי. כדי לסבך עוד יותר את המשוואה, אפל העלתה את המחיר ל-1,000 דולר. כשצפיתי באפל מכריזה על האייפון X, נשארתי עם יותר שאלות מתשובות. האם אפספס את כפתור הבית ומזהה המגע? האם החריץ החריג של האייפון בחלק העליון של התצוגה יפריע לי? עד כמה Face ID יהיה אמין? והכי חשוב, תהיתי אם האייפון X שווה את תג המחיר המוגזם. לאחר חודשיים של שימוש באייפון X, אני מוכן לשקול עם סקירה מעשית מוחלטת.
המסך
בשנה שעברה ביצעתי את המעבר ממקדם האייפון הסטנדרטי לאייפון פלוס הגדול יותר. אהבתי את המסך הגדול ואת המצלמה הכפולה, אבל שנאתי את הצורך לסחוב את הטלפון הגדול יותר. המשיכה העיקרית של האייפון X אליי הייתה שהתצוגה מקצה לקצה אפשרה לי לקבל את המסך הגדול יותר והמצלמה הכפולה של האייפון 8 פלוס אבל את גורם הצורה הקטן יותר של האייפון 8. עם זאת, מה שמצאתי הוא שבעוד שלאייפון X יש מסך בגודל דומה לזה של אייפון 8 פלוס, היחס שונה מאוד. האייפון X גבוה וצר ואילו האייפון 8 פלוס רחב יותר. מצאתי שהמידות של האייפון 8 פלוס ידידותיות יותר למשתמש. עם זאת, הפשרה הזו מפצה יותר על ידי מסך ה-OLED המדהים של האייפון X. לתצוגת ה-OLED יש ניגודיות צבע טובה בהרבה מזו של תצוגת ה-LED של אייפון 8 (ו-8 פלוס). המסך המשופר לא רק מרשים בעת צפייה בתמונות וסרטונים, אלא מכיוון ש-OLED מייצג שחורים אמיתיים בצורה ברורה יותר, התצוגה טובה יותר באופן ניכר בעת קריאת טקסט. הטקסט כל כך חד, זה כמעט מרגיש כאילו אתה משתמש בקורא אלקטרוני. אפל הוסיפה גם תכונה בשם True Tone שמתאים את איזון הלבן של המסך כך שיתאים לתאורה בחדר. גיליתי שהתכונה הזו עושה הבדל עצום בשימושיות, במיוחד בתאורה נמוכה.
אין כפתור בית
על מנת להכיל את התצוגה החדשה והיפה, אפל נאלצה להסיר את כפתור הבית. לומר שכפתור הבית היה חיוני לממשק המשתמש של האייפון יהיה אנדרסטייטמנט. השתמשתי בלחצן הבית ללא הרף, והייתי די מודאג לגבי איך ממשק המשתמש יעבוד בלעדיו. בעת שימוש באייפון X, יש קו דק בתחתית המסך המשמש ככפתור בית דיגיטלי. כדי לסגור אפליקציה ולחזור למסך הבית, פשוט הקש על הקו והחלק למעלה. ישנם כמה שינויים בממשק המשתמש שגיליתי שהם קצת מבלבלים כמו גישה למרכז הבקרה (החלקה למטה מהפינה הימנית העליונה של התצוגה) והאפליקציה Switcher (תעשה תנועת סיבוב מלמטה), אבל לרוב הופתעתי מכמה מהר הסתגלתי שלא יהיה לי את כפתור הבית וכמה מעט יש לי פספסת את זה. בכנות לקח לי רק יום של שימוש להסתגל.
The Notch
התצוגה מקצה לקצה מפורקת בחלק העליון של המסך על ידי מה שאפל מכנה חריץ. החריץ הוא החלק של המסך שבו שמה אפל את המצלמה הקדמית, קטע הקול והחיישנים ל-Face ID. אחת הדאגות הגדולות שלי עם האייפון X הייתה שהחריץ יפריע במהלך השימוש היומיומי. הופתעתי לטובה לגלות שזה לא ממש מפריע לי. זה כן מפריע בעת צפייה בסרטונים במצב מסך מלא, אבל ממילא אני ממעט להשתמש בטלפון שלי לצפייה בסרטונים, וזה לא משפיע עליי במהלך השימוש היומיומי.
מזהה פנים
כשאפל הוציאה לראשונה טלפון עם Touch ID, זה היה קצת באג. נדרשו כמה ניסיונות לפתוח את הטלפון, והחיישן לעתים קרובות לא הצליח לזהות את האצבע שלך. Touch ID הפך בסופו של דבר לתכונה מלוטשת, אבל נדרשו כמה חזרות עד שאפל הצליחה לעשות זאת. בגלל זה, הציפיות שלי ל-Face ID היו ממש נמוכות. לא יכולתי לטעות יותר. Face ID מדויק ומצוחצח להפליא. זה עובד גם כשיש לי כובע ומשקפי שמש וזה עובד גם בחושך. גיליתי ש-Face ID יעיל במיוחד בפתיחת טלפון שכבר נמצא בשימוש לדברים כמו הורדת אפליקציות או גישה לארנק אפל. בעוד ש-Touch ID דרש שלב נוסף לביטול הנעילה (הנחת האצבע על הקורא), Face ID הוא אוטומטי (כי אתה כבר מסתכל על המסך).
עם מכשירי אייפון קודמים, היית צריך לבחור אם להציג תצוגות מקדימות של התראות על מסך הנעילה שלך. הצגת תצוגה מקדימה הייתה ממש נוחה כי יכולת לראות הודעות מבלי לפתוח את הטלפון שלך, אבל זה גם הקריב את הפרטיות שלך בכך שאפשר לכל אחד אחר לראות את התצוגה המקדימה מבלי שתצטרך לפתוח את הנעילה שלך מכשיר טלפון. עם Face ID, האייפון שלך יכול לזהות מי מסתכל בטלפון ולכן להציג תצוגות מקדימות רק לך. תכונה זו לא רק חוסכת לך זמן בכל פעם שאתה מקבל הודעה, אלא היא גם מראה כמה תשומת לב לפרטים שילמה אפל כדי לקבל זיהוי פנים נכון.
מַצלֵמָה
אני אוהב את מצב הפורטרט של האייפון. זה מאפשר לי לצלם תמונות מדהימות שבעבר היו דורשות מצלמת DSLR יקרה. הבעיה עם מצב פורטרט באייפון 7 פלוס שלי הייתה שהתנאים צריכים להיות מושלמים כדי שהוא יפעל. היית צריך שיהיה לך הרבה אור ולהיות במרחק המושלם מהנושא. עם ה-iPhone X, מצב פורטרט עובד במגוון רחב של נסיבות. במיוחד, זה עובד הרבה יותר טוב באור נמוך. אפל גם הביאה את מצב פורטרט למצלמה הקדמית. למרות שלא מצאתי את מצב הפורטרט הפונה קדמי עובד די טוב, זה עדיין אופציה ממש נחמדה שיש. אפל הציגה גם תאורת פורטרט, המציעה ארבעה אפקטי תאורה שונים לשימוש עם מצב פורטרט. עם זאת, לא מצאתי שהם עובדים טוב במיוחד.
טעינה אלחוטית
עם התצוגה מקצה לקצה וגב הזכוכית של ה-iPhone X, השלמתי עם השימוש בתיק מגן. זה יכול להקשות עלי לעגן את הטלפון שלי בזמן הטעינה. בגלל זה, נהניתי מאוד מיכולות הטעינה האלחוטית של האייפון X. לא חשבתי שאכפת לי מזה בכלל, אבל זה ממש נוח פשוט למקם את האייפון שלך על משטח טעינה של Qi. הוקל לי לגלות שהטעינה האלחוטית עובדת עם רוב המקרים.
גורמים אחרים
שבב A11 של אייפון X היה מהיר יותר עבורי באופן ניכר משבב A10 באייפון 7 פלוס, ו-iOS 11 פעל הרבה יותר חלק עם ה-X. הייתי קצת מודאג לגבי חיי הסוללה, כי ל-X יש סוללה קטנה יותר מה-Plus, אבל גיליתי שהסוללה שלי מחזיקה מעמד זמן רב יותר מאשר באייפון 7 פלוס. אחד הדברים המאכזבים ביותר בטלפון עבורי היה למעשה גורם הצורה שלו. בדרך כלל, אפל הופכת כל איטרציה של הטלפון לדקה וקלה יותר, אבל ה-iPhone X הוא בערך באותו גודל של ה-iPhone 7. שום דבר בעיצוב שלו לא ראוי לציון במיוחד, למעט גב הזכוכית, שנראה נחמד, אבל הופך את הטלפון לשביר יותר.
סיכום
היו לי הרבה הסתייגויות לגבי רכישת האייפון X. לאחר שימוש בטלפון במשך חודשיים, לא יכולתי להיות מאושר יותר. רוב התכונות החדשות עלו על הציפיות שלי, בעוד שרוב החששות שלי התבררו כלא בעיות. אמנם יש כמה אפשרויות ממשק משתמש שגיליתי שהן קצת מבלבלות, אבל בסך הכל, אני מאמין שזה הטלפון המלוטש ביותר שאפל עשתה אי פעם. גם האייפון 8 וה-8 פלוס הם טלפונים מעולים, אבל אם אתם יכולים להרשות לעצמכם את השדרוג, האייפון X שווה את הכסף.