הפופולריות של VPNs הולכת וגדלה
VPN הוא קיצור של Virtual Private Network.[1] אם אינך מכיר את המונח, אז כנראה שאתה עדיין לא מודאג מאבטחת הפרטיות שלך באינטרנט. ה-VPN הוא טכניקה או סוג של רשת (בדיד), המאפשרת למשתמשי PC בודדים ולתאגידים לאבטח ולהצפין את התקשורת שלהם, במיוחד בעת שימוש ברשת ציבורית לא מהימנה.
בעוד שכמה שנים רק 5% ממשתמשי האינטרנט הפעילים ידעו למה מתייחס ה-VPN, הניתוח של אינדקס האינטרנט הגלובלי[2] חשף כי בשנת 2016, 3 מתוך 10 אנשים השתמשו ב-VPN כדי לגשת לאינטרנט. פופולריות השימוש הגוברת של ה-VPN נרשמה גם ב-2017. ההערכה היא כי יותר מ-25% ממשתמשי האינטרנט מסתמכים על הרשת הפרטית על בסיס יומיומי, במיוחד כאשר מתחברים לאינטרנט באמצעות רשתות ציבוריות ונקודות חמות.
על פי הנתונים הסטטיסטיים שסופקו על ידי VPNmentor,[3] משתמשי PC באינדונזיה (41%) ותאילנדים (39%) נוטים ביותר לגשת לאינטרנט באמצעות VPN. ערב הסעודית, איחוד האמירויות הערביות, ברזיל, טורקיה, וייטנאם, טייוואן, הודו, מלזיה נכללות בסטטיסטיקה כמשתמשי שירותי VPN פעילים.
הקהילה הבריטית נבדקה גם לגבי השימוש ב-VPN. בשנת 2017, 16% או מבוגרים בריטים השתמשו ברשת פרטית וירטואלית או בשרת פרוקסי. 48% מהם אימצו את זה כדי להסוות את המיקום הגיאוגרפי, שבדרך כלל מתקבל על ידי אתרים כברירת מחדל, להסתיר את זהותם ולמזער את הסיכון להתקפות סייבר.
איסוף נתונים בלתי מבוקר באינטרנט מאלץ אנשים להשתמש בשירות על בסיס קבוע
בעיות פרטיות מקוונות הן אמיתיות, והן צוברות תאוצה בעודנו נכנסים לשנת 2018. פרצות נתונים מסיביות,[4] מסחר אלקטרוני המעורב בפעילויות בלתי חוקיות, מכירת מספרי כרטיסי אשראי במחיר מצחיק, זהויות שנרכשו בשוק השחור. זה רק קצה קרחון של עולמות הפשע המקוונים שמותר לנו לראות.
כמעט כל אתר משתמש בקובצי Cookie כדי לעקוב, לנתח, לשתף, למכור או לעשות מה שהם רוצים עם הנתונים על המבקרים שלהם. אפילו ספקי שירותי אינטרנט (ISP) מרשים לעצמם לאסוף חלק מהנתונים של המשתמש.
בעוד שרוב המשתמשים ממשיכים לחשוב שפושעי סייבר הם שמחפשים נתונים ולכן מתכננים התקפות תוכנות זדוניות, ארגונים פרטיים, ממשלתיים מוסדות (כנראה שהידוע ביותר הוא הסוכנות לביטחון לאומי שבסיסה בארה"ב) ואפילו ספקי שירותי אינטרנט (ISP) אימצו חטיפת נתונים באופן גלובלי. לפיכך, המידע האישי של המשתמשים נמצא בסיכון יותר מאי פעם.
תקנות חוק מרובות צריכות להגן על פרטיותם של אנשים באינטרנט, אבל הם למעשה לא
הפרטיות של משתמשי האינטרנט מוסדרת על ידי מספר רב של חוקים, כולל חוק פרטיות תקשורת אלקטרונית (ECPA), הונאה במחשבים And Abuse Act (CFAA), Cyber Intelligence Sharing and Protection Act (CISPA), Children's Online Privacy Protection Act (COPPA), ועוד רבים אחרים.[5]
עם זאת, השאלה אם כל התקנות שהוזכרו פועלות פתוחה. למעשה, החוקים האלה נשברים כל יום. כדוגמה, הזעם שהובע בארה"ב בשנה שעברה כאשר בית הנבחרים הצביע בעד ביטול חוק מתקופת אובמה שדרש לספקיות האינטרנט לקבל אישור לשתף מידע אישי - כולל מיקום נתונים.[6] כפי שציין אוון גריר, אחד מחברי האופוזיציה טען אז:
היום הקונגרס הוכיח שוב שאכפת להם יותר מהרצונות של התאגידים שמממנים את הקמפיינים שלהם מאשר לגבי הבטיחות והביטחון של בוחריהם.
לפיכך, למרות שחוקי הסדרת הפרטיות ישוחררו ויפורסמו מדי יום, אין סיכוי שהם יהיו השתנה לטובת חברות ומוסדות ענק שזקוקים לנתונים של אנשים כדי למשוך את תשומת לבם עצמם.
VPN יכול לעזור לאנשים לחזק את הגנת הפרטיות המקוונת
VPN רב עוצמה שולח תעבורה מקוונת דרך מנהרה מוצפנת, המסתירה את כתובת ה-IP. זה לא מאפשר לארגונים, ספקי שירותי אינטרנט ופושעי סייבר לעקוב אחר כל תקשורת בין המחשב של הפרט לשרתים מרוחקים. לפיכך, שאילתות חיפוש, בנקאות ומידע אחר נותרים אנונימיים.
עם זאת, VPN עלול לפעמים להיכשל בהעברת נתונים דרך הרשתות המאובטחות שלו. כדי להבטיח שה-VPN לא יחשוף את הנתונים שלך בשום פנים ואופן, חשוב מאוד לבדוק אם ה-VPN שומר יומנים של פעילות המשתמשים. זה יאפשר שספק השירות לא יחשוף את נתוני המשתמש גם אם יוגש להם צו או זימון. מידע כזה ניתן למצוא בתנאים וההגבלות של החברה בסעיף רישום וגילוי נתונים.
אגב, לעתים קרובות יותר, VPNs בתשלום הם אמינים יותר. אנחנו לא מדברים כאן על גרסת ניסיון בחינם, אבל יכול להיות מעורב גם שירות VPN חינמי לחלוטין באיסוף נתונים מסוים או שאולי אין להם את המשאבים למעשה להציע את תכונות האבטחה שהוא טוען.
אפילו ל-VPNs עשויים להיות כמה פגמים; עדיף להשתמש באחד. זה לא רק מגן על המשתמשים מפני דליפת מידע אלא גם מאפשר להם לעקוף הגבלות גיאוגרפיות. ייתכן שחלק מהתוכן לא יהיה זמין במדינות מסוימות בגלל, למשל, בעיות רישוי או צנזורה.
ה-VPN משרת גם מטרה שימושית לתת לאנשים במדינות עולם שלישי לקבל חופש דיבור. ברור שבאזורים מסוימים, אנשים עלולים אפילו לצאת להורג אם יבקרו היבט כלשהו של המדיניות השלטונית.
הצד השני של VPNs
אכן, VPNs שימושיים, ורוב המשתמשים מכוונים להבטחת פרטיותם באינטרנט. אף על פי כן, פושעי סייבר עשויים להשתמש בשירות גם כדי להסתיר את זהותם המקוונת תוך כדי טרול משתמשי אינטרנט אחרים או מעורבות בפעילויות בלתי חוקיות.
לדוגמה, נוכל סייבר שנמצא בווייטנאם יכול להעמיד פנים שהוא גר בארה"ב או בכל מדינה אחרת כדי להגיע לתשלומי עמלות גבוהים יותר במדינות אמידות יותר. לכן, מומחים, מהצד השני, טוענים שרק 1% תעריפי VPN מקובלים ויש להם סיבות לגיטימיות.
עם זאת, צמיחה נוספת בפופולריות ה-VPN צפויה ואינה מפתיעה אותנו. כל עוד ענקיות הטכנולוגיה יחד עם רשויות אכיפת החוק לא מתכוונות להתאמץ יותר כדי להגן על אנשים מפני גניבות זהות, דליפת נתונים ובעיות פרטיות דומות באינטרנט, גולשים ברשת יעשו כל שביכולתם כדי לא לחשוף את הפרטים שלהם לסייבר נוכלים.