שפת סימון הצהרתית, הידועה גם כשפות סימון תיאוריות או סמנטיות, הן זנים של שפת סימון שבה השפה רק מתארת את מה שצריך מופיע אך אינו מפרט כיצד, ומשאיר זאת בידי המתורגמן להגדיר באמצעות משהו כמו דפוס סטיילינג סטנדרטי או באמצעות שימוש בעיצוב משני שפה.
Technipages מסביר שפת סימון הצהרתית (DML)
דוגמה אחת ל-DML היא HTML, בשפת המקור HTML מצרף רק תוויות שמגדירות מהו הטקסט המצורף, למשל. אם הם ב-
או אם הם ב-aוכו', זה משאיר למתורגמן (הדפדפן במקרה של HTML) להחליט היכן למקם את האלמנטים בדף. HTML(5) מודרני שונה מכיוון שהוא מוסיף תגים חדשים שאינם לגמרי הצהרתיים באופיים, כגון אוֹ אשר הופכים את הטקסט המצורף לנטוי ומודגש בהתאמה.
XML (eXtensible Markup Language) היא דוגמה מצוינת ל-DML. ב-XML כל התוכן ממוין לתגיות שהן תיאוריות בלבד, ביישומים מסוימים לשמות של תגים עשויים להיות משמעויות אך משמעויות אלו מיועדות אך ורק לקריאות אנושית. XML נועד להיות גמיש ככל האפשר לגבי מתן שמות, התקן עצמו אינו מציג שמות מגביל בכלל ונועד להוות מסגרת לשפה שתיבנה סביבה, שכן XML כזה אידיאלי לשימוש ב ממשקי API.
שימושים נפוצים בשפת סימון הצהרתית (DML)
- שפת סימון הצהרתית עשויה להיות ידועה גם כשפת סימון תיאורית או סמנטית.
- שפות סימון הצהרתיות משמשות לתיוג חלקים מהמסמך במקום לספק הנחיות ספציפיות לגבי אופן העיבוד שלהם.
- שפות סימון הצהרתיות מעודדות מחברים לכתוב בצורה שמתארת את החומר מבחינה רעיונית, ולא חזותית.
שימושים לרעה נפוצים בשפת סימון הצהרתית (DML)
- שפת סימון הצהרתית היא מונח ארוך יותר לשפות סימון.