כאשר משווים בין מעבדים יש שני נתונים עיקריים שצריך להסתכל עליהם, ספירת ליבות ומהירות שעון. מעבד עם ספירת ליבות גבוהה שימושי אם אתה מבצע עומסי עבודה הניתנים להקבילה רבה, כגון רינדור. מהירות שעון גבוהה של CPU היא תמיד שימושית, ומציעה השלמה מהירה יותר של כל משימה. הסטטיסטיקה של מהירות השעון של המעבד, לעומת זאת, מפוצלת בדרך כלל לשתי מדידות, שעון בסיס ושעון דחיפה.
שעון בסיס
מהירות השעון היא מדד לכמה מחזורים מעבד יכול לבצע בשנייה. עבור מעבדים מודרניים, כל מהירויות השעון נמדדות ב-GHz, מבוטא "גיגה-הרץ", או מיליארדי מחזורים בשנייה. שעון הבסיס הוא מדד שיצרן המעבד מבטיח שכל הליבות במעבד יכולות לפעול עם קירור סביר.
בוסט שעון
ברוב התרחישים, המעבד פועל היטב בתוך מגבלות ההספק והתרמיות המקסימליות שלו, ולכן יכול לבחור להגביר את מהירות השעון של ליבת מעבד אחת או יותר כדי להגביר את הביצועים בעת עומס. בהנחה שיש מספיק קירור זמין מעבדים יכולים לפעול במהירות שעון הדחיפה שלהם לפרקי זמן ארוכים ללא השפעות שליליות.
לאינטל יש מספר פונקציות חיזוק נוספות קנייניות המתמקדות בדחיפת מהירות השעון של המעבד גבוה עוד יותר. טכנולוגיית ה-Turbo Boost 2.0 של אינטל היא שעון החיזוק הסטנדרטי, הוא נועד בדרך כלל להתמקד בהגברת מהירות הליבה של ליבת מעבד יחידה, אולם, בפועל, ניתן להגביר את כל הליבות.
טכנולוגיית Turbo Boost Max 3.0 של אינטל מנתחת את הביצועים התרמיים של כל ליבת מעבד בודדת ומזהה אילו ליבות פועלות קרירות יותר מאחרות. לאחר מכן, הוא מגביר את הליבות הללו בצורה קצת יותר גבוהה מאשר הליבות האחרות כדי להפיק קצת יותר ביצועים. ההבדל בין Intel Turbo Boost Technology 2.0 ל-Max 3.0 הוא מינימלי עבור עומסי עבודה מרובי הליכי עבודה, עם זאת, התוספת של 1 או מאתיים מגה-הרץ יכולה להגביר את הביצועים עבור משימות עם חוט יחיד באמצעות אותו מעבד הליבה.
ה-Thermal Velocity Boost של אינטל מאפשר למעבד להגביר עוד יותר את מהירויות השעון אם המעבד פועל מתחת לטמפרטורה מקסימלית ויש כוח טורבו זמין נוסף. בתרחיש זה, המעבד יכול להגביר עוד יותר את מהירות השעון שלו כדי לקבל את הביצועים הרבים ביותר האפשריים.