ההיסטוריה והעתיד של אפל עם הטלוויזיה

ה-Apple TV היה מהלך מוזר עבור אפל. במהלך נאום מרכזי של החברה בספטמבר 2006, סטיב ג'ובס הסביר שאפל הבינה שאנשים התחילו להסתובב מחשבי Mac נכנסים להגדרות של קולנוע ביתי, והם החליטו שהם יתחילו לעשות מכשיר שמיועד לעשות בדיוק זֶה.

המכשיר הזה היה iTV, מכשיר בצורת Mac mini עם נפח אחסון של 40 ג'יגה-בייט שהריץ את Front Row, אפליקציית Mac שהושבתה כעת, והגיע עם שלט אפל. משתמשים יכולים לחבר את הקופסה ל-Mac שלהם, כמו כל מכשיר iDevice אחר, לסנכרן את התוכן שלהם ואז להפעיל אותו בטלוויזיות שלהם; כמו אייפוד ענק. המכשיר החל מ-299 דולר.

זה היה הרבה לפני ימי ה-Apple TV וה-Roku המודרניים, למעשה, תור הזהב של הטלוויזיה לא היה הסתיימה עדיין, כשקייבל הגיע למיינסטרים, ורוב תוכניות הפריים-טיים עדיין זוכות לעשרות מיליוני צפיות.

אפל לא הבינה זאת, אבל החברה הקדימה את זמנה בהרבה. כשהעשור החדש הגיע, לאנשים היו כמויות גדולות של נתונים (שהיה עכשיו זול להפליא) והחלו לצפות טלוויזיה לאחר השידור החי המקורי, בין אם זה באמצעות רכישה דיגיטלית, סטרימינג באתר האינטרנט של רשת, או אפילו פיראטיות.

כתוצאה מכך, אנשים החלו לשאול מדוע הם משלמים עבור שירות טלוויזיה בכבלים או בלוויין. במשך תקופה קצרה, תנועה גדולה של צרכנים דחפה לחבילות טלוויזיה א-לה-קארט, שבהן משתמש ירכוש רק ערוצים שהם רוצים לצפות בהם. הרעיון לא היה כדאי כלכלית מכמה סיבות, ואנשים רבים עזבו את הטלוויזיה בכבלים לאחר זה ועוד שורה של אירועים אחרים.

אחד מהאירועים האלה היה הפופולריות של נטפליקס. החברה, שהושקה על ידי ריד הייסטינגס ב-1998, אפשרה למשתמשים לשלם תשלום חודשי ולאחר מכן לקבל תקליטורי DVD בדואר. הרעיון לקח זמן מה להתעורר, אבל עד 2007, נטפליקס שלחה יותר ממיליארד תקליטורי DVD והפכה לאחד מלקוחות הדואר הגדולים של ארצות הברית. החברה המשיכה להרוג לבד את תעשיית השכרת הווידאו ועברה לעסק חדש: סטרימינג.

נטפליקס וידאו מיידי אפשרה למשתמשים להיכנס לאתר ולאחר מכן לצפות בסרטים מלאים ובעונות של תוכניות טלוויזיה, הכל תמורת 7.99 דולר בלבד. רבים נרשמו לשירות, וככל שהוא גדל והולך, קמו עוד ועוד מתחרים.

שירות הסטרימינג הבולט ביותר שהופיע כתוצאה מהצלחת נטפליקס היה Hulu. Hulu היה בעצם אותו רעיון, עם זאת, מיזם משותף בין NBCUniversal, פוקס ודיסני-ABC. כמו כן, 7.99 דולר, השירות הציע ספרייה חסרת תקדים של תוכניות טלוויזיה. עד סוף 2014, למעלה מ-40% מהבתים האמריקאיים היו רשומים לשירות סטרימינג.

בעוד שעליית שירותי הסטרימינג הייתה ללא ספק האירוע הבולט ביותר ביציאת הכבלים, אירוע נוסף אירוע חשוב היה כמות גדולה של חוסר אמון ופרסום רע שזכו לחברות הכבלים העיקריות: Comcast ו טיים וורנר.

בשנה שעברה, במהלך סקר האריס של החברות האהובות והלא אוהבות ביותר, Comcast, TimeWarner, Dish Network ו-Charter היו כולן ב-20 המועדפים. איך כל חברה אספה כל כך הרבה שנאה זו שאלה מסובכת, אבל אירועים כמו Comcast רכישת NBCUniversal וניסיון לרכוש את TimeWarner הם הראשונים שעולים בראש.

כשהצרכנים נהרו לשירותי סטרימינג, אנשים התחילו לתהות מה יהיה עתיד הטלוויזיה, באופן כללי. מכשירים רבים היו מחוברים, ומכיוון ששירותי סטרימינג הפכו נפוצים בכל מקום, אולי היה הגיוני שיהיו טלוויזיות מחוברות.

מלחמות תיבת הסטרימינג התחילו בקטן, כשהמתחרה הגדולה הראשונה הייתה חברה בשם Roku. ה-DVP של Roku, שהוכרז כקופסה הראשונה להזרים נטפליקס לטלוויזיה ב-2008, הריץ לינוקס ובעצם הזרימה רק את נטפליקס ותוכן מהמחשב האישי שלך. עם זאת, בשנת 2011, Roku השיקה את Roku 2, שהציג עיצוב חדש, מחיר זול יותר ו-App Store.

ה-Roku 2 היה ככל הנראה תגובה ל-Apple TV החדש. הוכרזה בספטמבר 2010, אפל הבינה שאולי היה להם משהו גדול על הידיים עם ה-Apple TV, ויצרה קופסה חדשה. בערך מחצית מהגודל של הדגם הנוכחי מהדור הרביעי, Apple TV החדש נפטר מהכונן הקשיח לטובתו של 8 GB של אחסון פלאש, ואיפשר למשתמשים להזרים את התוכן שלהם מ-iTunes, וגם מ נטפליקס.

תכונה מרכזית נוספת של Apple TV החדשה הייתה היכולת "AirPlay" תוכן מה-iDevice של אחד לטלוויזיה שלו, תכונה מרכזית שבסופו של דבר תיתן השראה למכשירים כמו Chromecast בהמשך הדרך.

בין 2010 ל-2015, אפל עשתה מעט מאוד לטלוויזיה. סטיב ג'ובס קרא לזה תחביב, ובזמן הביניים קופסאות הסטרימינג השתפרו ומהירות יותר בזמן שאפל נשארה מאחור. המכשיר היה צריך לקבל מפרט טוב יותר, שלט טוב יותר, והכי חשוב, App Store.

חשוב לציין שהסיבה שאפל דחתה כל כך הרבה זמן לפני שהשיקה דור רביעי של Apple TV לא הייתה קשורה לזה שהם חושבים על זה כתחביב. אפל בהחלט ניסתה לייצר טלוויזיה, טים קוק הודה בכך, אבל החליטה שקופסת הסטרימינג היא מהלך טוב יותר.

מה שמביא אותנו לספטמבר 2015, שם אפל מכריזה על הדור הרביעי של Apple TV. המכשיר כולל מפרט טוב בהרבה, מספיק טוב כדי לשחק במשחקי וידאו מודרניים, שלט משופר מאוד עם Siri מובנה ו-App Store.

באופן מעניין למדי, המכשיר הזה התעכב במשך מספר שנים. בעוד שאפל בהחלט ביצעה שינויים פנימיים במכשיר בין העיכובים, הסיבה העיקרית להמתנה הייתה הרצון ליצור מתחרה בכבלים.

אפל קיוותה להשיק שירות הזרמת טלוויזיה בשידור חי לצד התיבה החדשה הזו, בתקווה שא הצרכן היה הולך לקנות טלוויזיה, ואז להוציא עוד 150 $ על קופסת Apple TV ואז להשתמש רק באפל תיבת טלוויזיה. אפל ניסתה זמן מה להרכיב את זה, אבל זה נפל.

עכשיו הגענו לנקודה שבה Apple TV היא ככל הנראה קופסת הסטרימינג הטובה ביותר שתוכלו לקנות, אבל היא באמת לא נהדרת. היה לי אחד מאז לפני שהושק (אפל נתנה כמה למפתחים קצת מוקדם), ולמרות שהוא די טוב ומה שהוא עושה, הוא לא עושה את כל מה שאני צריך שהטלוויזיה שלי תעשה. לדעתי, המטרה הסופית של קופסת סטרימינג צריכה להיות להיות הדבר היחיד שמחובר לטלוויזיה שלי, לא רק לקבל את הקלט הראשון.

אני עדיין מחליף כניסות לפחות פעם ביום, רוב הזמן לקופסת הכבלים שלי כדי שאוכל לצפות בטלוויזיה בשידור חי. אנשים לא אוהבים טלוויזיה בשידור חי, הם לא אוהבים חברות כבלים. אם אפל תמצא דרך להשיג כבלים, או לכל הפחות רשתות דרך האוויר, ב-Apple TV, זה היה משנה משחק.

אני חושב שהם יודעים את זה, הם כן עיכבו את המכשיר מספר פעמים. תאר לעצמך, אם תמורת $40-$50 לחודש, תקבל את הרשתות הבסיסיות, את 20 רשתות הכבלים המובילות וצורה כלשהי של iCloud DVR עבור Apple TV שלך. האם היית עושה זאת? בהחלט הייתי עושה זאת. אפילו יותר מכך, תארו לעצמכם שאם אפל הייתה יכולה להשיג את העסקאות היו כלולות במחיר הזה, תוכלו להזרים תוכניות טלוויזיה לפי דרישה מחנות iTunes, בדיוק כמו עם Apple Music.

גם אפל יודעת את זה. אין זה מפתיע שעם המאזן החזק, היא בחנה הזדמנויות רכישה בתחום המדיה והבידור. אתמול ראינו שמועות ספקולטיביות שאפל חשבה עליהן בשלב מסוים רוכשת את טיים וורנר. עם נכסים מבוקשים כמו משחקי הכס של HBO, עמק הסיליקון ותוכניות פופולריות אחרות, זה בהחלט שווה שיקול ויהווה הצעה שתניע ותמשוך לקוחות חדשים ל-Apple TV שלה מערכת אקולוגית. אולי האסטרטגיה של אפל להוציא את עסקי iAd היא מכוונת יותר ממה שהובילו אותנו להאמין. אם היא מסוגלת להכניס רכישת מדיה מתאימה שפועלת במודל של מנוי, היא בהחלט יכולה להציג שוב את iAd באמצעות ערוצים חדשים.

העתיד של הטלוויזיה הוא לא אפליקציות. אפליקציות הן בהחלט חלק מזה, אבל אפליקציות הן לא התשובה להכל (אני חושב שזה דבר חשוב שאפל תבין, באופן כללי, אפליקציות הן גם לא העתיד של השעון). העתיד של הטלוויזיה זהה לעברה, טלוויזיה בשידור חי. השאלה היחידה היא איך משפרים את זה? איך עושים לטלוויזיה בשידור חי את מה שהאייפון עשה לטלפון?

אני חושב שאפל יודעת את התשובה, אבל תעשיית המדיה לא רוצה לשחק בכדור.