חלק ניכר ממעבדי אינטל מציעים תכונה הנקראת hyper-threading שהוא שם מותג של אינטל עבור Simultaneous Multi-Threading, או SMT. Hyperthreading הוא תהליך שיכול לאפשר הגברת ביצועי ה-CPU במשימות מרובות הליכים.
טיפ: חוטים הם רצפים של הוראות לתהליך. אם תהליך מפורק למספר חלקים קטנים יותר שניתן להפעיל בו זמנית, הוא נקרא ריבוי חוטים.
מהו hyperthreading וכיצד זה עובד?
Hyperthreading משווק ככלי המאפשר לליבה של מעבד יחיד להריץ שני תהליכים בו זמנית. ברוב מערכות ההפעלה, ליבות משובצות בהליכה מוצגות כליבה לוגית שנייה, לצד הליבה הפיזית הראשית וכבעלות ה-sam
זה לא ייצוג מציאותי במיוחד של האופן שבו היפר-שרשור עובד בפועל. במציאות, hyperthreading הוא תהליך תזמון חכם המאפשר לליבה של CPU לעמוד בתור שני שרשורים. אם החוט הראשון נתקע, למשל, אם הוא ממתין לנתונים, ניתן להחליף את החוט השני בצורה חלקה. עיצוב זה מאפשר לחוט השני לנצל כל זמן מעבד סרק שאחרת יתבזבז, כדי לבצע חישובים שימושיים.
מה ההשפעה על הביצועים?
בהתאם לסוג עומס העבודה, כגון עבור תהליכים רבים עם ריבוי הליכי שרשורים, כגון עריכת וידאו, היפר-שרשור יכול לספק שיפור ביצועים של עד 30%. עם זאת, במשימות אחרות, כגון יישומים עם פתיל בודד, היפר-השרשור יכול לגרום ללא שיפור בביצועים כלל.
Hyperthreading אכן אומר שה-CPU משתמש יותר בחשמל ומייצר יותר חום מאשר מעבד ללא hyperthreads. זה נגרם על ידי רמות הניצול הגבוהות יותר של המעבד.
ליבות משובצות מול ליבות פיזיות
במציאות, hyperthreading הוא תוספת נחמדה, המספקת מעט ביצועים נוספים בחינם עבור משימות ריבוי הליכי. עם זאת, ליבות מעבד פיזיות מסוגלות לספק שיפור ביצועים הרבה יותר עבור עומסי עבודה מרובי הליכי. אם יש לך בחירה בין מעבד כפול ליבה עם היפר-threading, לבין מעבד מרובע ליבות ללא hyperthreading, ה-quad-core יתגבר על ה-hyperthreaded dual-core. ספירת הליבה הפיזית היא החלק החשוב ביותר בביצועים עם ריבוי הליכים, תמיכה ב-hyperthreading היא קצת דחיפה.