עסקי הסמארטפונים של LG כבר אינם. אנחנו מסתכלים אחורה על שבעה דברים שהציגו סמארטפונים של LG שמאז הועתקו על ידי מותגים אחרים.
לאחר שבועות של שמועות, LG Electronics הודיעה רשמית שכן כיבוי עסקי הטלפונים הניידים שלה. בעוד שהכתובת הייתה על הקיר כבר זמן מה - עסקי המובייל של LG היו מפסידים כסף ענקית הטכנולוגיה הדרום קוריאנית הרווחית אחרת -- היא עדיין מותירה רבים מאיתנו חובבי הטלפון עָצוּב.
עבורי, המסתובב שני מסך LG Wing היה מכשיר בנוי היטב וחכם שהביא פרקטיות אמיתית לסוג חדש של טלפון, וכמפקדנו קצין התוכן Nirave שיתף בטוויטר, צוות הסלולר של LG ניסה דברים רבים כאשר מותגים אחרים שיחקו זאת בטוח.
חלק מהדברים האלה LG ניסו היו פלופים שלמים, כמו הקונספט המודולרי עבור ה-LG G5, או סריקת ורידי היד של LG G8, אבל היו עוד הרבה תכונות שלא רק שהוכחו כשימושיות אלא שהפכו מאז לנורמה בתעשייה. להלן שבע מגמות - המפורטות לפי סדר המשמעות - החלו סמארטפונים של LG שהן כעת תכונות נפוצות וצפויות של הסמארטפון המודרני.
מסך מגע קיבולי
אין ספק שהאייפון המקורי היה מכשיר פורץ דרך ששינה את מהלך תעשיית הסמארטפונים. אבל הנרטיב שהוא למעשה המציא מחדש את מסך המגע לעידן הסמארטפונים אינו מדויק לחלוטין.
LG Prada (או מוכר בשם הקוד שלה LG KE850 באזורים מסוימים) הושק למעשה חודשים לפני האייפון הראשון, והוא כלל גם מסך מגע קיבולי. זה הופך את LG Prada לסמארטפון הראשון שמשתמש במסך מגע. כמובן, המולטי-טאץ' של אפל שהציע מחוות כמו צביטה לזום הוא יותר מעודן, אבל אם אנחנו מדברים רק על מי שהגיע לשם ראשון, זה היה LG, לא אפל.
מצלמה עם זווית רחבה במיוחד
מצלמת הזווית האולטרה רחבה היא תכונת חובה שכזו עבור כל הסמארטפונים בכל טווח מחירים כיום שקשה להאמין שהיה חלון של שנתיים כאשר LG הייתה מותג הסמארטפונים היחיד שהציע זה. העדשה האולטרה-רחבה הופיעה לראשונה ב-LG G5 במהלך אביב 2016, ורק בסתיו 2018 עד שמותג האנדרואיד הבא (Huawei) אימץ את העדשה. סמסונג ואפל קפצו שתיהן על העגלה הרחבה במיוחד באביב ובסתיו 2019, בהתאמה.
הסרת כפתורי חומרה קדמיים עבור מסגרת דקה יותר
לכל סמארטפון בימינו - אפילו תקציביים - יש פנים שכמעט כולו מסך. זה לא תמיד היה כך: זוכרים שלסמארטפונים היו לוחות ענק שהכילו כפתורים פיזיים שנראו סופר מגושם בסטנדרטים של היום?
ה-LG G2, ששוחרר בספטמבר 2013, היה המהדורה העיקרית הראשונה שביטלה את הכפתורים הפיזיים בחזית למראה נקי יותר. סמסונג ואפל לא יבצעו את אותו המהלך עד 2017 עם ה-Galaxy S8 וה-iPhone X בהתאמה.
הנה אנקדוטה אישית: הייתי משתמש באייפון משנת 2007 עד הסתיו של 2014, כאשר שדרגתי לאייפון 6 פלוס עבור מסך גדול יותר בגודל 5.5 אינץ' אבל שנאתי את הגודל הגדול של הטלפון. ראיתי את ה-LG G3 של חבר שלי ושמתי לב שיש לו אותו גודל מסך כמו האייפון שלי אבל באריזה קטנה בהרבה - בגלל השוליים הדקים יותר. למחרת מכרתי את האייפון 6 פלוס ורכשתי LG G3 ומאז אני משתמש באנדרואיד.
מצב מצלמה ידני/פרו
מצלמת סמארטפון טובה אמורה לאפשר למשתמש להצביע ולצלם בלי לחשוב ולמצות צילום טוב רוב הזמן. זו בדיוק הפילוסופיה שאפל וגוגל חיות לפיה, ומכאן אפליקציות המצלמה הבסיסיות, החשופות כמעט, שלהן. אבל יש כמה חובבים שרוצים יותר שליטה, וזה מי ש-LG חשבה כאשר ה-G3 שלה כלל "מצב ידני", שנתן למשתמשים את היכולת לשנות הגדרות כמו איזון לבן, ISO, מהירות תריס ומיקוד אֵזוֹר. קצת יותר משנה מאוחר יותר, LG תוסיף פקדים ידניים לצילום וידאו גם ב-V10.
מצב ידני, שעכשיו אולי מוכר יותר בשם "Pro Mode", ניתן למצוא כמעט בכל סמארטפון אנדרואיד, מלבד ה-Pixel, כמובן.
תצוגה ברזולוציית Quad HD
בשנתיים האחרונות רוב מותגי האנדרואיד עסקו במרוץ חימוש ברזולוציית תצוגה, כאשר מותגים דוחפים לרזולוציית WQHD+ (יחד עם 120Hz) שמשפיעה באופן דרסטי על חיי הסוללה. ובכן, LG, לטוב ולרע, היה המותג הראשון שדחף את הרעיון שאולי כדאי להקריב את חיי הסוללה בשביל יותר פיקסלים על המסך. ה-LG G3 היה הטלפון הראשון שהציע רזולוציית Quad HD (1440 x 2560) בחזרה כאשר מסכי הטלפון הגיעו ל-1080p. זה הוביל לחיי סוללה בינוניים, אבל המסך הזה נראה הו כל כך פריך עוד בשנת 2014 השלמתי עם זה בכל מקרה, בדיוק כמו איך ששלמתי עם חיי הסוללה הבינוניים של ה-OnePlus 9 Pro מכיוון ש-WQHD+ ו-120Hz נראים כל כך, כל כך חלקים.
יחס גובה-רוחב ארוך יותר/גבוה יותר
גדלי מסך של סמארטפונים החלו להיות גדולים יותר ויותר באמצע שנות ה-2010, עד כדי כך שהטלפונים כמו Nexus 6, iPhone 6 Plus, ו-V10 משל LG היו די קשה להחזיק בנוחות עם אחד יד. זה גרם להחלטה של LG ללכת עם יחס רוחב-גובה של 18:9 גבוה/צר יותר (במקום 16:9 הוותיק) עם ה-G6 של 2017 חשוב מכיוון שהוא אפשר למסכי הטלפון להמשיך להסתובב כלפי מעלה מבלי להפוך אותו רחב מדי לְהַחזִיק. גם ל-Galaxy S8 של סמסונג מגיע קרדיט על דחיפה ליחס רוחב-גובה של 18:9, אבל ה-LG G6 הוצג שבועות לפני המכשיר של סמסונג.
הקש פעמיים כדי להעיר/לנעול
מכיוון ש-LG הזיזה את כפתור הבית הרחק מחזית הטלפון החל מה-G2, היא הייתה צריכה למצוא דרך קלה יותר למשתמשים להעיר את מסך הטלפון. הפתרון שלהם נשאר אחד מתכונות התוכנה האהובות עלי עד כה: הקשה כפולה על המסך כדי להתעורר או לנעול. זה מהיר יותר ודורש פחות הגעה לאצבע מאשר לחיצה על כפתור הפעלה בצד, והוא גם הרבה יותר קשה להפעיל בטעות מאשר הקשה אחת של אפל להעיר (שהוצגה עם האייפון X). ל-ROMs בהתאמה אישית היו כמה יישומים שונים של אותה תכונה לפני ה-LG G2, אבל LG מקבלת את הקרדיט על אימוץ זה כ-OEM.
LG תמיד הייתה מוכנה לנסות דברים חדשים - לטוב ולרע
ישנן אינספור סיבות לדעיכת עסקי הסמארטפונים של LG. השיווק שלו יכול להיות פגע ופספס (זוכרים את ההתעקשות להוסיף "ThinQ" לשמות הטלפון שלהם?) והיו לו כמה תקלות חומרה מצערות כמו בעיית האתחול ב-G4. אבל בסופו של דבר אני חושב שהפלופ העצום של הניסוי המודולרי של ה-G5, יחד עם ניסויי נישה אחרים כמו סריקת ורידי היד שהוזכרה קודם לכן הובילה צרכנים ומדיה לחשוב על טלפונים של LG "גימיקי". LG גם חזרה בה מהחלטות החומרה שלה, מה שלא בדיוק משרה ביטחון כשאתה מקווה לבנות מערכת אקולוגית ארוכת חיים.
היציאה של LG משוק הסמארטפונים היא מצערת כי על כל גימיק כושל, היו שלוש-ארבע תכונות שימושיות באמת שנתקעו. וכמובן, כפי שאמרתי בהתחלה, חשבתי שה-LG Wing באמת שימושי.
אני אתגעגע ל-LG בתחום הטלפונים -- הם לא פחדו לנסות דברים חדשים בתעשייה שיכולה לפעמים להיות מלא בעותקים משעממים -- ואני אסיר תודה על הדברים שהם הציגו לנייד תַעֲשִׂיָה. תודה לך, LG, על כל מה שנתת לנו.